הנה עוד פוסט מתחיל לו... עוד פוסט שתחילתו היא מהרגע שלאחר הפוסט הקודם וכמעט עד תחילת הכתיבה שלו... הפעם הפוסט עלול להוות עניין לצבא לגבי הכותב שלו, ולאויבי ישראל לגבי התוכן שלו... אבל זה לא עיקר הפוסט... לפחות זה לא הנושא היחידי! שנתחיל?
לפעמים קורים לנו תקריות שבעצם הגורל/אלוהים מנסים לגרום לנו לשנות משהו... לוותר על מה שאנחנו עושים או לשנות דרך או להבחין בדברים נסתרים... הבעיה היא שלרוב אנו קולטים את זה כשכבר מאוחר מדי...
כך התחיל לו יום חמישי שעבר (7.1.2010) בשרשרת של דברים שגרמו לאיחורים... לא יודע איך ולמה אך כנראה שפיספסתי את האוטובוס שעליו אני תמיד עולה... ואם זה לא היה מספיק אז בדרך היה פקק בגלל איזו תאונת דרכים או משהו...
לקראת הגעה לבסיס שלחתי SMS לראש הצוות שאני מאחר בגלל פקקים ולאחר מכן התקשר המפקד דת"'ק... "לא משנה האיחור, העיקר שאצלך הכל בסדר" ככה הוא תמיד...
כשהגעתי לדת"ק ראיתי על המטוסים בחצי עין את מה שהיה במהלך כל השבוע אבל אם תוספת שחשבתי למטרת אימונים...
נכנסתי למשר וכולם שם... אומרים לי "הטלפון שלך עליך?, תביא אותו" כל עוד אני מוציא אותו שאלתי מה קרה והם אמרו תתלבש ואז נסביר לך... כאן כבר די נפל לי האסימון... לא הספקתי לחשוב כשהפלאפון שלי כבר שכב לו בשקית עם כל הטלפונים של כל החיילים וכולם... לאחר שהתלבשתי רצתי לשרותים אחרי כל הנסיעה הזו ואחרי זה ראיתי חבר מהחדר והוא בקצרה סיפר לי מה הולך... התוספת הקטנה שחשבתי שראיתי על המטוסים הייתה תוספת גדולה ביותר!, כל הטייסת שבת בבסיס, כל המטוסים עם "תוספות" דומות... כאן כבר הבנתי... האיחורים האלה בבוקר היו רמז מהגורל/אלוהים: "אל תגיע!" בקיצור מה אני אגיד... כשהבטתי יותר טוב ב"תוספות" על המטוסים המחשבה היחידה שעלתה בראש זה "איראן!" ההשקפה שלי על כל נושאי איראן הולכים ככה... אם ישראל תוקפת באיראן לא יעברו יותר מ 72 שעות עד שאיראן תתקוף בחזרה אבל בסדר גודל שבהחלט עלול למחוק את ישראל... מצב הרוח כמובן ירד! הדיבור היה שכל אחד ישן בדת"ק שלו (כשישנים אצלנו זה מזרון על הרצפה בחדר מעפן) אבל אותו יום החליטו שעוד נישן במגורים ורק למחרת נישן שם...
עכשיו תארו לעצמכם בסיס שבטאכלס רוב סוגרי השבת שנשארו הם בתורנויות לרוב... אך כאן מחזה הזוי! השק"מ מלא באנשים מהטייסת שלנו, וחדר האינטרנט כולם עד האחרון גם מהטייסת שלנו! כל המחשבים בפייסבוק... כולם כותבים סטטוסים בקודים משונים! "יאללה שבתות", "לא רואים אור בקרוב", וכו. אני ניצלתי את ההזדמנות... במקום להתקשר לאימא שלי דרך פלאפון של מישהו אחר שמאה אחוז מצוטטים לו... עשיתי במחשב שם את מה שעשיתי ושלחתי אימייל שכלל ממש הרבה מידע לאימא שלי... אבל בגלל שפחדתי שהיא לא תראה החלטתי להשתלט על המחשב בבית ולהראות לה אותו... אז נזכרתי שלווינדוס 7 יש את הפתקונים האלה שאפשר לשים על השולחן עבודה... אז שמתי אחד ורשמתי שם את כל מה ששמתי באימייל... אחרי שסיימתי, בדקתי סתם כמה הורדות ואז הכל התחיל לזוז... קלטתי שאימא שלי חזרה והיא במחשב ואז היא ראתה את ההודעה... אז החלטתי להשתתף! חחח התחלתי להתכתב איתה בפתקית הזו על שולחן העבודה... בחיי כמה שזה שימושי! אחרי שסיימתי קלטתי עוד מחזה... יש בבסיס שורה של טלפונים ציבוריים... הם מיועדים בעיקר לסוג מסוים של חיילים שאסור להם להיות עם פלאפון... רק הפעם כולם היו תפוסים ע"י אנשי הטייסת... "זה הרגע שאתה אומר לעצמך, כמה כיף שאתה מבין טוב במחשבים!"
שישי בבוקר כבר החליטו שאת הדת"ק שלנו מפזרים את האנשים ואותי לדת"ק הכוננות... אבל זה אחרי שכולם אוכלים ארוחת שישי כל אחד בדת"ק שלו...
בצהריים עשיתי מה שעושים כולם במקרים כאלה... הולכים לשקם לעשות קניות לשבת... כשניכנסתי ראיתי כמעט ישר את השטן הזה... הקצין הישן שלי שאני כל כך לא סובל!!!! הלכתי לקצה השני לנסות בנתיים לדבר עם אחד מהטייסת שם... אבל הקצין ראה אותי ובא להגיד שלום... לאחר כמה משפטי זיון שכל קצרים קניתי איזה שטות והלכתי לשם עם מצב רוח חרא ביותר שאם הפלאפון היה עלי גם לא הייתי חושב לחזור לדת"ק...
אחרי כמה זמן בדת"ק... החלטתי שזהו! חוקים נועדו כדי לשבור אותם, שבירת חוקים תהווה אימון טוב לקראת התוכנית שלי כרגע לצאת מהטייסת... חוץ מזה זה עלול לשמח אותי קצת... לאחר כמה זמן עשיתי משהו ממש כמו בסרטים... אבל בקצרה בלי לפרט גנבתי את הפלאפון שלי! ועדיין המצב רוח היה חרא... ארוחת שישי ישבתי לי לבד בחדר אחר בכלל לא אכלתי, גם לא ממש הגבתי כשפתאום באו לבקר אותי החבר מהקורס שהיה בדתק ועזב לתפקיד שונה וחבצלת...
בהמשך לא היה ממש דברים מעניינים... יום ראשון דיברו כבר על הסוף של כל זה ביום שני... דיברו שאם המטוסים יצאו אז זה יום ראשון בלילה ככה בשלוש לפנות בוקר אולי... הלכתי לי לישון ככה ב 12 בלילה בערך... וקמתי כבר לבוקר של פירוקים...
ועכשיו! נעבור לחלק היותר מעניין של הפוסט הזה!
כבר סיפרתי על זה שחבצלת נפרדה מחבר שלה... שמאז היא ממש השתנתה... אפילו לא יכול להסביר את זה... בכל מקרה לא יודע איך אפילו זה התחיל לא זוכר ממש... אבל הגענו למצב שאנחנו מתכננים לראות סרט אחרי שנסיים לאכול את ההמבורגרים שאנחנו עדיין מבשלים בחדר... כשחבצלת יושבת אצלנו בחדר... על אזרחי כבר... (טוב היא באה בשביל סרט ולא בשביל האוכל) בקיצור אחרי שהצלחנו בערך להחליט על הסרט "I Love You Beth Cooper" והתחלנו לראות... תוך כמה דקות איכשהו... לא יודע איך, יצא שהיחידים שנשארו בחדר רואים את הסרט זה אני והיא!
התחלנו איכשהו להציק זה לזה כמו שהיינו תמיד עושים כשישבנו ביחד בביצפר... זה פשוט היה הרגל...
בשלב מסוים איכשהו לא בטוח אפילו איך... ישבתי איתה די בחיבוק כזה... זה היה ממש נחמד... הקטע שלא ממש ידעתי מה אני עושה עם עצמי אפילו... לא יודע... פשוט הזוי כזה... כלומר... אני גם לא יודע איך להמשיך משם... ואני גם לא בטוח אם אני רוצה... כלומר אני לא אוהב אותה או משהו... כלומר היא חמודה והכל אבל היא ידידה וזהו... לא פעם חשבתי אולי היא זו שאני מחפש אבל... אני חושב שלא... לא יודע זה כזה... אוף! היא פשוט שיגעה אותי! גם כל האחרים... "למה אתה לא יוצא איתה?", "למה אתה לא זורם איתה?", "אתם חברים?" זה משגע... וגם מבלבל...
למחרת בבוקר בטייסת כבר... היא המשיכה להעסיק אותי בראש... הייתי צריך משהו שימשוך את תשומת הלב שלי ויסיח את דעתי...
וזה לא איחר לבוא! ישבתי לי במטוס ועשיתי בדיקות שגרתיות... ואז שמעתי משהו חדש... "BINGO FUEL" ומאז שמעתי את זה במשך כל הבדיקה כל כמה שניות בערך... זה הציק אבל זה היה מאגניב...
כשסיימתי שאלתי מישהו על זה והוא הסביר לי ממה זה נובע... ואני בתור אחד שמטוסים פעם היו אחד הדברים בשבילו כבר הבנתי גם למה זה משמש בטיסה... (וזה לא סוד... יש את זה בכל סימולטור טוב וזה דבר ידוע ברחבי האינטרנט) קיצר מאז... כל היום ההוא כל רגע דחפתי "BINGO FUEL" לכל מה שאני אומר... ואז התחלתי לצרוח את זה ממש! חחח חלק צחקו חלק התעצבנו חלק סתם לא קלטו אבל מה שכן זה העסיק אותי והשכיח את חבצלת... וגם מישהו אמר שאני בהחלט צריך קפ"ס אז זה רק גרם לי להמשיך חח! לקראת סוף היום כבר הדבקתי עוד שניים בזה...
התנהגתי כמו איזה פוקימון שרק אומר דבר אחד... חחח
למחרת (רביעי) על הבוקר משום מה עלה במוחי לבדוק בפלאפון באינטרנט האם הפלאפון שאני רוצה כבר הגיע לארץ... בצער וביגון! הוא כן הגיע! והמחיר הכי זול שלו עומד על מחיר שהוא פי 3 מהמקורי שלו! אז גם אותו יום היה משהו שיעסיק אותי... ה Nexus One כל היום חשבתי איך אפשר להשיג אותו בזול... בקיצור הגעתי הביתה וממש חפרתי לניופאן שמיבאים מכשירי HTC... לעוד מקומות וכל מיני... מה שלא יהיה אני מקווה ראשון עוד שבועיים (24.1.2010) לאחר הבדיקה השנתית בבית החולים לסוע לראות אותו... האמת היא שאני מתכוון ממש לפתח ויקוח חזק במחיר שלו בחנות... אני פאקינג רוצה את המכשיר! אני לא זוכר שאי פעם היה לי כזה חשק מטורף לגאדג'ט כלשהו... זה הזוי... אבל במחיר שלו עכשיו אני לא יכול לקנות אותו... זה מוגזם! אלא אם אצליח איכשהו להרוויח את המחיר שלו... אוף אני ממש רוצה אותו! חיפשתי אנשים שמגיעים בקרוב מארצות הברית אבל גם זה בנתיים לא מצאתי... פשוט אין כל דרך כרגע...
כאילו מה נסגר עם החנויות הפרטיות??? מאיפה דפקתם לו מחיר של 4000 שח???????
אני לא יודע איך... אבל אני בכל זאת רואה את זה... ביום שני ה 25.1.2010 אני מגיע לבסיס כשבידי ה Nexus One!
שיר חמוד לכיף שלכם... ואין לי מושג מה הם שרים אבל יש קטע בעברית...
עוד 580 ימים....
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה