שוב בית.
הייתי אמור לסגור אבל שוב הוציאו אותי... לא יודע אם באמת כמו שהם אמרו זה היה בתכנון או שזה לאחר מה שקרה יום רביעי...
הרגשתי על דרך המלך... הרגשתי כבר את זה... פוסל מקצוע ואז יהיה מה שיהיה...
אפילו ניחשתי את השעה המדויקת של התור לקפ"ס...
יום רביעי כשהלכתי אליו כבר ידעתי שאת הקפ"סית שהתעסקה איתי כבר כנראה לא אראה כי היא השתחררה...
רעדתי! רעדתי מפחד כמו שנראה לי מעולם לא פחדתי אבל ידעתי שזה זה או כלום! לאחר שיחה קצרה עם הקפ"ס והפסיכיאטר ביחד... הגענו להחלטה לפסול לי מקצוע...
ביקשו ממני להמתין כמה דקות בחוץ. ואז הם ביקשו את המספר של המפקד/ קצין שלי לחוות דעת...
הקצין דיבר איתם ואחרי כמה דקות הם קראו לי והפסיכיאטר אמר: "אנחנו לא פוסלים לך מקצוע!, אנחנו רואים שאתה דווקא כן מסתדר בתפקיד שלך"
וזהו כאן זה נגמר! התקווה האחרונה שהייתה לי מתה! לדת"ק לא תכננתי לעלות בכלל, הפאצ'ים מהסרבל שכבו להם כבר זרוקים בחדר קרוב לפח, אני יושב זרוק כמו מת, מסתכל לכיוון הארון שם מדי ה-א' שלי ומוכן להתלבש לעוף משם ולא לחזור!
לאט לאט... אני מבין הרי שלי זה לא יעזור לעולם עם המזל שלי הגחלת לא תגיע וספק אם אשרוד בכלא! הם שברו אותי לחלוטין! ניצחו,
אם נראה לכם שהפוסט הזה מתקדם למהפך שעוד רגע אגיד שמצאתי דרך חדשה ושיש לי תקווה או משהו אז אני מבקש מכם סליחה, אבל לא! הפעם אני כן גמור באמת ורק בלילה כבר כשהלכנו לישון נכנס לי לראש משהו שלא יעזור ככל הנראה, אבל זה ישגע אותם כל כמה זמן! ומצידי אני אמשיך לעשות את זה כל השנתיים וקצת שנשאר לי! אני פשוט הולך להגיש טופס 55... ואז כשיסרבו לי, עוד אחד! ועוד אחד! ועוד! ועוד! ולא איכפת לי אם זה יהיה אותו המכתב אותו נוסח או משהו חדש, בכלל אני אשב מחר לכתוב כמה ביחד! אחד אחרי השני! ככה יצא לי כל חודשיים סירוב? אז כל חודשיים טופס חדשה! זה לא יעזור אולי אבל זה ישגע אותם לפחות!
אני מבין שזה דבילי כבר אבל הגעתי למצב שאני נואש ואין לי מה לעשות... זה הדבר היחיד שאני הולך לעשות...
כנראה אין לי גורל... או שהוא שונה... האמונות שלי שבורות, החלומות שבורים, ורק תגידו לי איפה מוכרים מיץ אומץ! אני כבר אדאג לקבור את כל הבסיס הזה יחד איתי! אני גמור אנשים!
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה